ניתוח The Pickwick Papers של דיקנס

צ'ארלס דיקנס הוא אנין של סיפורת ריאליסטית. ה-Pickwick Papers הם הרומן הראשון שלו וזה אגדה של קומדיה. הדמויות המרכזיות בו הן מר פיקוויק וסנודגראס. ה-Pickwick Papers יכולים להשתייך לז'אנר של פולפ ספרות. הדמויות עוסקות בהתלוצצות קלת דעת ומתענגות על דברים טריוויאליים. למרות שהרומן מתכוון להיות קומי, הוא לא מצחיק.

הרומן מתחיל בכך שפיקוויק מקים מועדון. המועדון דן בדברים מוזרים ומוזרים כמו מספר הקרפדות באנגליה, מספר הנשים שהגיעו לגיל ההתבגרות, מספר הימונים באנגליה וכן הלאה.

הרומן אינו יכול להיחשב כיצירת מופת אסתטית. יש מעט דמויות דיבור ברומן. הפגם ברומן הוא שאין סיפור ואין עלילה. הרומן משתולל מדיאלוגים מטופשים. רומנטיקה היא משהו ברומן שמטופל ברוח קומי קליל. פיקוויק מתאהב בגברת בגיל העמידה ומנשק אותה בפומבי. אין ברומן תוכן פילוסופי. רומנטיקה היא לייטמוטיב חוזר ברומן.

הרומן הוא highfalutin ומשתמש בשפה בומבסטית. הקורא הופך לכלא של שפתו. בדידותו של הקורא מופרת. הרומן מתאר את חייה של הבורגנות האנגלית. כל הדמויות ברומן מפגינות התנהגות דומה. נפשו של המחבר היא פסבדו נרקיסיזם. פיקוויק היא גנאי הפכפך שמנסה לפלרטט עם סוגים שונים של נשים. הרומן הוא סימפטום למשברים פסיכולוגיים. יש עומק ספרותי חסכני מאוד. הקורא טובע בטיפשות הכאוס. הרומן נטול דמיון ונשען כולו על פנטזיה גותית. הטירוף הקומי של פיקוויק הוא של ערפול. ברומן אין מורכבות או גיוון. הטון של הרומן מגוחך. אדם נבלע באתוס של רחמים עצמיים. הרומן הוא יצירה סנטימנטלית, ביטוי של בלון. אי אפשר לשבח את הרומן אפילו במעט של הכשרון. הרומן מתאר את הופעתו של דמותו של המחבר. הרומן חסר קוהרנטיות והוא לא הגיוני. הריאליזם הטמון ברומן מיושן באופן פתטי בהשוואה לתקופות עכשוויות. הרומן הוא quotidian הוא ספרות של תשוקה חסרת ברק. הרומן הוא מאוד אגואיסטי והזרוע החזקה של המחבר נכנסת לתמונה. הדמויות לא מדברות בעד עצמן. הרומן חסר קתרזיס ספרותי.



Source by Bose Anand

מאמרים מומלצים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.