רק תארו לעצמכם שניתן עונש מאסר רק בגלל שלא יכולנו להתמודד עם הרגשות שלנו. תחשוב על הסערה הציבורית! אבל עלה באוב עם הרעיון של עונש מאסר של שלושים, ארבעים, אפילו חמישים או שישים שנה! רמת הכעס הציבורי על זכויות האדם שלנו בוודאי תגמד את כל המהומות שראינו. הוסיפו עלבון אחרון ותייגו אותנו 24 שעות ביממה כדי להזכיר לנו את ההפרעות הרגשיות שלנו, והזעם יתפרץ. אבל זה בדיוק מה שרבים מאיתנו עושים לעצמנו. אנחנו גוזרים מאסרי עולם של מאסר עצמי רגשי ומתייגים את עצמנו!

והמטאפורה נעשית עוד יותר אמיתית ומחרידה עוד יותר, ככל שמתעכבים עליה.

בגלל טראומה, הלם, פגיעה או התעללות, אנחנו יכולים ואנחנו כן גוזרים את עצמנו בחומרה רבה יותר. אנו מתחייבים לבידוד, לשמור על הסודות הפנימיים ביותר הרגשיים שלנו ברמה של להט ובושה עם זה יוצא דופן. כפייה אישית זו יכולה לנבוע גם מאשמה, נטישה, דחייה או מהשפלה, בריונות או התנכלות.

עם זאת, בליבנו אנו יודעים שאם אי פעם תהיה מערכת מתאימה של בתי משפט רגשיים עם שופטים ומושבעים, אף אחד לא היה מורשע אותנו בחומרה כפי שעשינו לעצמנו. איש לא ימצא שהמקרה שלנו מוכח כצדיק עונש כה חמור.

אבל רק תתמקד במטאפורה הזו פעם נוספת – כשיש לנו את אוכלוסיית הכלא הפלילי הגבוהה ביותר ברשומות. ועכשיו תחשוב על העובדה שחלק עצום מאיתנו – מסתובבים ברחובות לכאורה חופשיים, בכל זאת כלאו את עצמנו ברגשות לא פתורים!

ורמת המחויבות שלנו למשפט יכולה להדהים. זה יכול לכלול נדר של שתיקה וסודיות לעצמנו – משהו שאנו קובעים לקחת את קברו. אנו יכולים לראות בכך עדיף על אמונה מוטעית שאם נפרק על עצמנו, נעמוד רגשית עד מותנו על ידי קרובי משפחה וחברים, ויש להימנע מכך בכל מחיר!

מוזר יותר, מבחינה רגשית, אפילו כשהסיבה הבסיסית לא הייתה בשום פנים ואופן באשמתנו, אנחנו עדיין מבקשים להכחיש את זה לעצמנו ואז להחמיר את ההכחשה על ידי קנייה עמוקה יותר בבושה, ההשפלה והדחייה כאילו איכשהו הגיע לנו!

זה יכול להפעיל חשיבה התנהגותית סבוכה ומגבילה עוד יותר. אנחנו יכולים להשתמש ברכישה המוטעית הזו כמקל כדי להכות את עצמנו חזק יותר מכל אחד אחר עם אותו ידע אי פעם היה – או צריך. ולמה בכלל אנחנו עושים את זה? כי נתנו לעצמנו לחשוב שזה רק הקינוחים שלנו! ה'תיוג' מסופק על ידי הדיבור העצמי שלנו שאנו מעודדים בתת מודע כדי לחזק את המחשבות הגרועות ביותר שלנו על עצמנו

ובאופן פרדוקסלי אנו יכולים לגלות שאנו שואבים כוח מהאומץ והחוזק לכאורה שלנו לשאת זאת בעצמנו, כאשר מעטים סביבנו יראו בכך היגיון או הצדקה.

אני חושב שזה הוגן לומר שהזמן היה פעם שאולי ההפגנה הרגשית הזו נחשבה כחלק מהיותו אנושי ומחיי חיי אדם. לא היה מספיק ידוע אז על הפסיכולוגיה וההשפעה של החשיבה ההתנהגותית שלנו.

אבל לא יותר! זה כבר לא נכון. אמיתות פסיכולוגיות והתנהגותיות בלתי ניתנות להפרכה נערמות אחת על השנייה – מפרויקט מחקר אחד אחרי השני – כל אחת מגלה לנו יותר ויותר על הטבע האנושי שלנו. ברוכים הבאים הם עדיין מגלים לנו איך אנחנו יכולים לנטרל ולמסגר מחדש את התגובות שלנו לזלזול איומים שעברנו.

היתרונות של עידוד עצמנו לסיים את המאסר העצמי שלנו, לתת לעצמנו שחרור רגשי ולהגדיר מחדש את הזיכרונות והדפוסים הרגשיים מתועדים כעת היטב.

למה? אם לא מסיבה אחרת, כי אנחנו יודעים שעכשיו כבר אין צורך שאנחנו, בני האדם, לסבול את זה. ואין זה מוצדק יותר להטיל את החסרונות הרגשיים שלנו לאחרים, צעירים או מבוגרים, כדי שהם ישכפלו את מה שעשינו ויפנו לעצמם מאסר עצמי רגשי.

אז אנחנו צריכים לפחות לדבר על הדברים האלה, לשתף אותם ולבקש עזרה בלי בושה כדי להבין אותם. עלינו להוקיר את המציאות שאף אחד מאיתנו אינו מושלם, שאנו ייחודיים ובעיקר התברכנו ביכולת לרפא את עצמנו רגשית.

ואם זה לא מספיק, אז פשוט קבל את זה שאנחנו לא ראויים לצורת המאסר הרעילה הזו כאשר העזרה נמצאת כעת בהישג יד. ישנם מספר ספרים ותוכניות לגילוי עצמי טובות הזמינות כדי למצוא רמה חדשה של אושר.



Source by Gerry Neale

מאמרים מומלצים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.