לב החושך – עמימות נרטיבית וחרדות אימפריאליסטיות ברומן ג'וזף קונרד

של ג'וזף קונרד לב החשיכה הוא רומן העסוק במושג 'אימפריה'. יש לו גם יחס בעייתי למדי עם האסתטיקה הריאליסטית שהייתה האופן הספרותי השולט במאה התשע-עשרה. מאמר זה נועד למקם את הרומן של קונרד בהקשר אימפריאליסטי, ולהעריך כמה מהפחדים הבסיסיים, כמו היבטים נסתרים של הנפש האינדיבידואלית, שבמידה משתנה, נראה כי השפיעו על הנרטיב שלו. המאמר מתייחס גם לסוגיות ז'אנריות ומבנה נרטיבי, חושף כמה מההשפעות הספרותיות והטכניקות הסגנוניות המאפיינות את הרומן.

אולי אחד השינויים הגדולים ביותר בסיפורת של סוף המאה התשע-עשרה היה הופעתה של עמימות נרטיבית. זה ניכר ב לב החשיכה כשהתוצאה של מסע החיפוש של מארלו אחר קורץ היא אנטי-קלימקטית ומעורפלת.

מבחינת ז'אנר, הרומן של קונרד יכול להיחשב כמי שמאמץ טכניקות גותיות מסוימות. אולי הבולטים שבהם הם ההגדרות האקזוטיות: קונגו והג'ונגל האפריקאי. בעוד שבסוף המאה השמונה עשרה, דרום אירופה נחשבה כאזור זר ואקזוטי על ידי רוב הקוראים האנגלים, במאה שלאחר מכן, המבט הספרותי של האומה עבר לאפריקה – "היבשת האפלה".

קריאה שטחית של הרומן עשויה להתייחס אליו כשייך להרפתקאותיו של הילד הפופולרי עצמו ולסיפורים האימפריאליסטיים, כאשר חוויותיו הימיות של המחבר מספקות פרטים סיפוריים אותנטיים. לב החשיכה אפשר גם לחשוב שיש לו קדמה ספרותית רחוקה יותר מזה של המסע-רומנטיקה של ימי הביניים. דמותו של מארלו הנוסע במעלה הנהר בחיפוש אחר קורץ מהדהדת את סיפורי האבירים וההרפתקאות האבירותיות שלהם. עם זאת, היכן שבו גיבורי רומנס המסע וסיפורת הרפתקאות חוזרים ממסעותיהם ללא שינוי, אך לאחר שהצילו ושינו אנשים אחרים, ב לב החשיכה דפוס זה הפוך, ובכך מצביע על נרטיב פסיכולוגי עמוק בהרבה.

נושא העבירה ניכר ב לב החשיכה, במיוחד אם נבחן את הטקסט של קונרד ביחס לאגדת פאוסט. נראה שקורץ החליף את 'שפיותו המוסרית' לטובת כוח; אולם הוויתור שלו מקודי התנהגות מתורבתים הוביל אותו לאחר מכן לביצוע זוועות שאין לתאר.

נושא רומנטי נפוץ ברומן הוא של הכפיל, או הדופלגנר. ואילו רומנים רבים מסוף המאה התשע-עשרה השתמשו בפנטזיה בתיאור דמויות בעלות אישיות כפולה, כמו זה של סטיבנסון ד"ר ג'קיל ומר הייד (1886), הסביבה המרוחקת מבחינה גיאוגרפית של קונרד אפשרה לו לתאר דמות בעלת נטיות נוגדות אך בנרטיב ריאליסטי כלפי חוץ. ברור שהתנהגותו של קורץ אינה מתיישבת עם המעצורים של החיים האירופיים, אך עם סיכוי להרפתקה אימפריאלית, הוא מסוגל לזרוק את זהותו הרשמית ולפנק את הצד המורד שלו. עבור הקולוניאליזם האירופי, טרנספורמציה ועברה התקבלו בקלות בטבע הפראי של 'היבשת האפלה' במהלך המאה התשע-עשרה. עם זאת, חשוב להבין שקונרד אינו תומך בדעה זו, שכן הרומן שלו למעשה מערער את השיח האימפריאליסטי של ספרות הרפתקאות רבים של היום.

קורץ יכול להיחשב אינדיבידואל מנוון, שכן למרות שהוא אינו שפוי מבחינה קלינית, הוא ייראה כ"משוגע מבחינה מוסרית"; כפי שעולה מהמפגש הנורא של מארלו עם ראשיהם הכרותים של קורבנותיו של האיש, וההשתקפות "הם רק הראו שלמר קורץ חסר איפוק בסיפוק תאוותיו השונות, שמשהו חסר בו – איזה עניין קטן שכאשר צורך דחוף התעורר, לא ניתן היה למצוא אותו תחת רהיטותו המפוארת" (ג', עמ' 164). כאשר מארלו עוקב אחרי קורץ לחוף במטרה למנוע את חזרתו של האחרון לשבט 'שלו', הוא מבין שמושא מסע החיפוש שלו הצליח ליצור ואקום מוסרי נורא מכל גילוי של רוע, ואקום שבו לא יכולים להיות משווים, שבו שום דבר לא משנה: "זה הדהד בתוכו חזק כי הוא היה חלול בליבה" (III, עמ' 164-165). האמירה הגוססת של קורץ על "האימה. האימה" (III, עמ' 178) היא אחת מעמימותיו הגדולות של הרומן שכן הקורא נותר לא בטוח למה בעצם מתייחס האיש.

אחד מ לב החשיכההמרכיבים המכריעים ביותר של מארלו הם מתח בין החוויות הקולוניאליות של מארלו לבין הצורות הלשוניות והנרטיביות שבהן ניתן לייצג אותן. הסיפור עצמו ממוסגר כאילו הוא מסופר, בניגוד לכתוב, לקבוצת מאזינים בתוך מסגרת חיצונית, שאחד מהם מתפקד כמעין מספר משני. ההשפעה העיקרית של זה היא לספק מרחק בין מארלו לקונרד עצמו. בהיותו נרטיב קצר בצורה יוצאת דופן, לב החשיכה יש גם משהו מהעוצמה ואחדות ההשפעה הקשורים לסיפור קצר. אופי הסיפור מורכב מאוד, החפיפה הממושכת בין המספר החיצוני והפנימי מבדילה את הנרטיב מסיפורי הרפתקאות גנריים יותר, למשל, אין אותות ברורים היכן מסתיים הפריים וסיפורו של מארלו מתחיל למעשה. הקורא צריך להקדיש תשומת לב רבה לאופן ה'ספר' כמו לסיפור עצמו.

לב החשיכה משתמש במבנה חזותי מתוזמר עשיר. אפילו היער שמאגף את קונגו אינו רק צמחייה: הוא זוכה לפנים, לריאות ולמחשבות: "צמחייה התפרעה על פני האדמה והעצים הגדולים היו מלכים" (ב', עמ' 136), והנהר עצמו דומה ל- נחש שיכול 'להקסים' ו'להקסים' בצורה אקזוטית אמיתית. האנתרופומורפיזם העדין הזה ניכר גם בסצינות עם קורץ, שבהן הילידים מתוארים כ"נעלמים ללא שום סימן של תנועה או נסיגה מורגשת, כאילו היער שפלט את היצורים הללו כל כך פתאום משך אותם פנימה כשהנשימה נעצרת. בשאיפה ארוכה" (ג', עמ' 167).

ישנן שתי קבוצות של זוועות שמתעמתות עם מארלו, הראשונה היא היענותו לתאוות הבצע של החברה, השנייה היא היענותו לכוח הבלתי מובן של השממה, כוח שקורץ כבר נכנע לו. אחת הדרכים הרבות שבהן קונרד משלב את הזוועות הללו היא באמצעות התמונות החוזרות ונשנות של כהה ואור, שחור ולבן. החלל הריק על המפה שכל כך ריתק את הילד מארלו השתנה ל'מקום של חושך', וזהו ה'חושך' הזה שיורד כעת על מארלו המבוגר וקהל שלו בסוף הרומן: "הפריצה נאסרה על ידי גדה שחורה של עננים, ונתיב המים השליו המוביל לקצוות הקצה של כדור הארץ זרמו קודרים תחת שמים מעוננים – נראה כאילו הוביל אל לבה של חושך עצום" (III, עמ' 187).

המבנה הצורני והתוכן הסיפורי של לב החשיכה מתרחק בסופו של דבר מהאסתטיקה הריאליסטית של הרבה ספרות של המאה התשע-עשרה. עם זאת, חשוב להכיר בכך שהרומן עדיין נשען על מוסכמות ומיתוסים ספרותיים ותיקים. דרך הדמויות של קורץ ומרלו, לב החשיכה עסוק באופן עקבי ברעיונות של השפעתן של סביבות זרות ואקזוטיות על מגלי ארצות אירופה.



Source by Ben H Wright

מאמרים מומלצים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.