הסמליות ברומנים של ארנסט המינגווי

המינגוויי הרציני זכור כסופר וגם כאגדה. הוא נקרא והוא עדיין נקרא בהרחבה. אין זה פלא שהוא כתב יצירות בדיוניות כה גדולות כמו "השמש גם זורחת", "פרידה מנשק", עבור מי הפעמון והזקן והים.

למרות סגנונו המחמיר והדל, הרומנים שלו אכן מכילים משמעויות שקועות ודימויו מתפקדים כסמלים של עולם פנימי. מארק ספילקה אומר "זירות עמדות כך שתיאור ברור של פעולת פני השטח ישחזר את הגישות הללו אצל הקורא". עם המינגווי, החוץ הגדול הוא בעיקר מצב נפשי, השלכה של מוסרי ורגש.

כמה מהסמלים החשובים ביותר של המינגווי הם הסמל של הגשם, של האבק, של העלים הנושרים, של הנהר, של בול העץ, מלא נמלים, על גבי האש וכמה מהתמונות העיקריות. הם הדימוי של משחק השחמט והברידג', הדימוי של כלב בחום, הדימוי של הגעה לאחר נסיעה ארוכה, התמונה של בית הקברות ושל השטיח השחוק, התמונה של פחיות וצלוחיות ריקות, התמונה של האינקוויזיציה והדימוי של פסל__ אכן תורמים באופן מהותי להרכב הסמלי של "פרידה מנשק".

פרידה מנשק הוא אכן רומן סמלי ביותר ועלינו לשקול אותו ככזה. למעשה, השילוב המיומן שלו בין ריאליזם לסמליות, המסביר את הצלחתו של רומן זה כיצירת אמנות בהערותיו על "למען מי הפעמון מצלצל", קרלוס בייקר מזהה את "מרכיבי החומר האפי שהמינגווי מתאים לצרכיו. הרומן הזה. יתרה מזאת, בייקר מתייחס גם ל"שפה המוגברת בכוונה" שהמינגווי מאמץ ברומן הנוכחי.

To Have and Have Not מכילים מעט מאוד דימויים וסמליות. אמנם, חלק 1 של הרומן הזה מציע לנו כמה תיאורים מקסימים של דגים ודיג וחלק 3 כמה תיאורים יפים של הטבע, הסמל היחיד שאנו נתקלים בו הוא זה של השמש. בפרק השלישי של חלק 1 יש ולא יהיה, המינגווי מציג תמונה של השמש השוקעת:

זו הייתה שקיעה יפה והייתה רוח קלה ונעימה, וכשהשמש שקעה די טוב, הדלקתי את המנוע והלכתי אותה לאט לכיוון היבשה.

המינגווי מצייר את קבוצת הסמלים הראשונה ב-Across the River and into the Trees from Nature, וראוי שממש בתחילת הרומן הזה הוא מציג תיאור מקסים של לגונה קפואה:

הכל היה קרח, קפוא חדש במהלך הקור חסר הרוח של הלילה. הוא היה מגומי ומתכופף כנגד דחף המשוט של השייט.

תעלות עם גשרים מעליהן, הגונדולות גולשות על פניהן, והרוח הנושבת על פני המים__ כל אלה, מלבד הוספה ליופי של הנוף, מסמלים את מסעו של קנטוול אל המוות. ברומנים של המינגווי מתפקדים הרוח והמים כסמלים של סוג מוזר של טרנספורמציה. ברומן הנוכחי, מלבד המייצג את הטיהור של קנטוול באמצעות וידוי. הרוח קשורה גם לחושך, עם קור וגאות ומסמלת את הניקוי הסופי, כלומר את המוות. כמו כן, המים של התעלות השונות אותן חוצה קנטוול, מחזקים את מקרה הרוח כסמל והגונדולה הנעה על פני מי התעלה מביאה למיקוד חד יותר את רעיון המעבר של קנטוול אל המוות.

לא משנה מה הסמלים שיש באיים בזרם, כל מה שהם עושים או מיועדים הוא להביא לידי ביטוי את הבלתי צפוי של הים, את התנועה האמיתית, הנותנת חיים של זרם המפרץ, ואת עקרונות החיים והמוות, הבריאה וההרס, הטוב והרע השולטים במהלך של מה שמכונה היקום הנגלי.

אנו מבחינים בשכיחות מובהקת של סמלים ודימויים בשני הרומנים הגדולים הבאים של המינגווי בשם "למי מצלצל הפעמון" ו"הזקן והים". נראה שבאופן סבלני מאוד טיפח המינגווי את אמנות הכנסת הסמלים והדימויים ברומנים שלו. חלק גדול מהסמלים והדימויים הללו עשויים להיות מיוחסים לטבע; לא מעט מהם הושאלו מדת ואילו השאר חבים את מוצאם לתחומי פעילות אנושיים אחרים. אנחנו פשוט לא יכולים לעשות בלי להיזכר בעובדה שבעוד שמצד אחד המינגווי הוא ריאליסט, מצד שני הוא סימבוליסט, ושגם הריאליזם וגם הסימבוליזם מתקיימים יחד ומחזקים זה את זה ברומנים שלו. בכל מקרה, הסמליות מוסיפה מימד מאוד מרענן ועשיר לרומנים שלו מה שהופך את הרומנים שלו למעניינים מאוד.



Source by Jayati Ghoshal

מאמרים מומלצים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.